להתבונן בעצמך בנקודות מפתח בחיים ולנהל דיאלוג עם מצפונך על הדרכים שבהם הלכת. לשאול את עצמך מה בן דמותך הצעיר היה אומר עליך היום.

להתבונן באדם\אישה שמערכת היחסים איתו\ה מורכבת ואפילו קשה… נקודת מבט שדרכה אפשר להתגבר על דעות קדומות, רגשות קשים אשר חוסמים אותנו… להתעלות מעל חוויות העבר ולאפשר לקשר להשתנות. גם ברמה הפרטית וגם ברמה הלאומית…

רגע של חיבור….

מתחברת לעניין, של החשיבה היכן הוא מתחיל ואיפה אני נגמרת… אריאנה הרן כותבת "האם אתה מאושר?" וריטה שרה.. זה בדיוק בדיון של אני אתה ואני לז, בעיניי.

ישנם אנשים שמגדלים את חיית המחמד כנספח חוויתי. הוכחה לכך שלפעמים אם לא יהיה מתאים יותר לחייהם יעדיפו לוותר על אותו בעל חיים. לעומת זאת, אנשים אחרים יראו בחיית המחמד כחלק מהמשפחה לכל דבר ויתיחסו אליו כאל ילד נוסף

דרך נכונה להגיע לתובנות ודרכי הוראה מגוונים.

לדעתי, התבוננות על קולגה באופן של זיקה יכול לגרום להשוואה שאינה מיטיבה עבור המתבונן. כיוון שלכל מורה ומחנכת יש את הדרך שלה ומה שעובד לאחד לא עובד לאחרת. חינוך לדעתי חייב להגיע ממקום מאוד אותנטי. ייתכן שהתבוננת בקולגה ממקום יותר "פונקציונלי" יכול להוביל ללמידה מהקולגה שהיא יותר רלוונטית ואפשרית ליישום- מה היתרון ומה החיסרון בדרך זו? האם יכול להתאים לדרך שלי?

אלמוג גל אני מוסיפה שבתוך מערכת החינוך יש דרישות חיצוניות, אשר מרחיקות את התקשורת הדיאלוגית. כמחנכת הכלים שלי מוגבלים.  

אכן ישנם רגעים שאפשר לראות את האושר והאנושיות של בע"ח.. כמו השמחה שאת חוזרת הביתה

הנני מביטה בילדי הבכור ורואה אותו כפי שהוא בבחינת מראה, כך הוא רואה אותי חזרה. בשיחה אישית כנה ואוהבת יש בינינו דיאלוג .לעיתים כשאני שופטת ומבקרת אותו על מעשיו הדיאלוג נישבר.