כמו שאני מבין את הסיפור אלוהים לא יוצר שפה אחת לבני האדם, אלא זה דבר שמתרחש באופן טבעי על ידם “ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים”. לדעתי האחדות של האנושות בפרק זה היא בעלת מהות לאומנית ולא קהילתית, דבר שעולה  ממדרשים רבים העוסקים בפרק זה. המטרה שלהם, לבנות מגדל גבוה, הפכה להיות הדבר החשוב והמקודש ביותר ובדרך להשיג אותה נשכחו האנשים העוסקים במלאכה. עניין זה דומה לפשיזם שבו המדינה היא הערך העליון והאנשים מקבלים חשיבות משנית, או לקנאות דתית במסגרתה הפולחן הוא המרכז ולא היחסים בין האנשים.

לדעתי צריך לקרוא את הסיפור הזה בצורה אטיולוגית, דהיינו לבחון מה הוא מבקש לומר על המציאות בה הוא נכתב, ולא כסיפור שמייצר מציאות. המציאות בתקופה בה נכתב הסיפור היא מציאות של פילוג, של ריבוי עמים, קבוצות, שפות ודעות. כאשר אלוהים מפיץ אותם בארץ ומערבב את שפתם הוא בעצם נותן בסיס פלורליסטי לאנושות. המסר העולה מהסיפור לדעתי הוא שריבוי הגוונים שיש בעולם זה הדבר היפה שבו, והשונות הופכת את העולם לשלם יותר.

ישנו ערך ביצירת שפה אחת דווקא מתוך שפות שונות, המעידות על תרבויות שונות. כביכול, מאד קל ליצור יחד במשותף מגדל כאשר אנו שווים. אך ליצור זאת מתוך הבלבול שנוצר הינו אתגר אמיתי, היכול לגשר על הפערים תוך שמירה על הייחודיות האתנית. אנו רואים את הקונפליקט המתמיד בין בני-אדם מקבוצות אתניות שונות כסיכוי ליהנות מהמגוון האנושי ללא העימות המתמיד, או ללא קשיי התקשורת וההיררכיה התרבותית, המגבילים את השיח והשיג בין עמים ולאומים. כלומר זה לא בהכרח גזרת גורל.

כדוגמת יצירת- שפת האספרנטו , שהומצאה על מנת להיות שפה שניה לעולם, והיא מתווספת לכל השפות הקיימות ולא באה להחליף, אלא לשמש גשר בין תרבויות ועמים. היא קלה מאוד ללמידה, הגיונית ונייטרלית,כיוון שאיננה שייכת לשום מדינה או לאום ספציפיים והבוחרים להשתמש בה בוחרים ללכת אחד לקראת השני ולבטא כך את השוויוניות ושיתוף-הפעולה ביניהם.

בנוסף הטקסט משקף את התהוותה של עצמה קפיטליסטית באמצעות בנייה עירונית של גורד שחקים בכרך הגדול של העת העתיקה – בבל.

במיתוסים הקדומים תמיד ישנו מאבק בין בני האדם לאלים וכן ניסיון של בני האדם להידמות לאלים, כך במיתוס

על פרומתיאוס הכבול של אייסכילוס שם גונב פרומתיאוס את האש מן האלים ומביא לאלים ונענש על כך.

כם במיתוס מגדל בבל ניתן לזהות את המרד של בני האדם המתאגדים יחד על מנת לרכוש להם עצמה אלילית וכפי שצוין בהמשך לסיפור גן העדן תפקידו של האל להזכיר לאדם מה מקומו בטווח שבין השמיים לארץ ולהחזירו אל מקורו – האדמה.

פרשנות שכזו יכולה לפתור את הדילמה החינוכית – וגם מתאימה לרוח הבובריאנית – אלוהים אינו מעוניין בשיתוף פעולה קפיטליסטי – כזה המגיע מתוך רצון לגאווה ועצמה רכושנית, תרבות של צריכה וחוסר צניעות.

אלא בשיתוף פעולה הנוגע יותר לחיי הקהילה ועזרה הדדית – אנושיות שאינה תלויה בשפה.

גם בסיפור שלפנינו יד חשש של אלוהים ממעשי האדם, כאילו הוא מבקש להיות אלוהים: ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.

אלוהים מפיץ אותם כיוון שחושש מהכח הדורסני שיכול להיות להם. אולי חושש מכך שהם מתקרבים לכוחו.

תמונות רבות ציורים ופסלים מעבירים תחושה של סיוט, פחד ובלבול.

המגדל שבתמונה שבו אבנים שנערמו האחת על גבי השניה באופן שאינו סתמי – “סטון בלאנסינג”.

רבים בונים מגדלי אבנים כדרך למדיטציה ורוגע.

רעיון שמוביל את “שיווי המשקל של ערימות האבנים” היא יציבות. לערום אותן כך שהן יהיו מספיק עמידות להישאר יציבות לאורך זמן בטרם ייפלו. בדרך כלל בונים מבנים אלה ליד מקורות מים.

על מנת להגיע למבנים יציבים, ועל מנת למצוא את האבנים המתאימות ליצירת שיווי משקל צריך האדם לשקוע ולחוש את האבנים. כפי שבובר מדבר על הסתכלות על אילן – התחברות.

כשקראתי את הנושא שבחרתן (מגדל בבל) עלה ברשאי המגדל של סארומן מהסרט השני בטרילוגיה של שר הטבעות. מצד אחד ניתן לומר שיטת הבנייה של המגדל היא מתקדמת יחסית לכלים שיש בתקופת הסיפור. אך בבנייתו יש ניצול מלא של משאבי הטבע (קרית עצים, בניית סכרים ושינוי מסלול הנהר). דבר שזורע הרס במקומות אחרי בסיפור. בנוסף, המטרה של בניית מגדל זה היא בסופו של דבר מטרה רעה. המטרה של כיבוש מחוזות בכדי להשליט כוח ופחד.

בסרט רק כאשר ההוביטיים (יצורים שחיים בהרמוניה עם הטבע) חוברים לעצים אז ניתן להרוס את מגדל זה ולהשיב את הטבע לסדרו. פתרון שמצביע על הצורך באיזון בין השאיפות שלנו כחברה והחיבור לטבע
בבל.jpg