ואפילו יהיה ההמון גדול ככל שיהיה , הרי אם יהיו פעולותיהם מכוונות על פי שיפוטם האישי ואיווייהם האישיים , לא יוכלו לצפות בכך למגן ולחסות , לא מפני אויב משותף ולא מפני פגיעות הדדיות . כי מתוך שמתפלגים הם בסברותיהם באשר לשימוש הטוב כיותר בעוצמתם ובאשר ליישומו , אין הם עוזרים זה לזה אלא מפריעים זה לזה , וממעיטים את עוצמתם מחמת התנגדות הדדית לכלום . וכך לא די שהם משתעבדים על נקלה למעטים המסכימים ביניהם , אלא שגם באין אויב משותף הם נלחמים זה בזה לשם האינטרסים המסוימים שלהם . שהרי לו יכולנו להניח את הסכמתם של המון גדול של בני אדם לשמור על הצדק ולשמור את שאר חוקי הטבע באין כוח כללי המירא את כולם , יכולים היינו גם להניח שהמין האנושי כולו יעשה כך , ואז לא היו – וגם לא היה צורך שיהיו – ממשל מדינתי או מדינה כלל , כי היה אז שלום בלי שעבוד ‘ .

מחבר/ים: תומס הובס

שם הספר: לויתן

מקום ההוצאה: ירושלים

שם ההוצאה: הוצאת שלם

שנת ההוצאה: התש”ע – 2009

עמוד: 118

זכויות האדם בחברה אינם תלויות ברמתו וזו הדמוקרטיה. היא אינה אומרת שבני אדם שווים, אלא שלכולם יש זכויות שוות. כלום אומרת הדמוקרטיה שלאדם נחות מבחינה אינטלקטואלית מגיע פחות מלאדם העומד על רמה גבוהה מבחינה אינטלקטואלית? אלא שאין פירוש הדבר שאני מעריך את שניהם במידה שווה. אני נותן לשניהם אותה זכות בחירה ולכן התוצאה תהיה קטסטרופלית, כפי שאמר סוקראטס ומשום כך הדמוקרטיה האתונאית הוציאה אותו להורג. מאחר שרוב בני האדם הם טיפשים ורשעים הרי שגם שלטון הרוב הוא שלטון הטיפשים והרשעים, וזאת אנחנו הרי רואים ממש בכל העולם כולו.

ישעיהו ליבוביץ- על עולם ומלואו
שיחות עם מיכאל ששר
הוצאת כתר, 1987

מסכימה עם הטענה שבני האדם אינם שווים, כי אם רשאים לקבל שוויון הזדמנויות.

לייבוביץ’ העלה סוגיה (בעיה) מעניינת: כיצד ייתכן באמת, שלאדם בעל אינטיליגנציה מינימלית, או היעדר אחת כזו, יש את אותה הזכות בדיוק כמו לאדם החושב הלומד המעמיק ששואף למצויינות? זוהי שאלה לא כל כך הומנית, ובטח לא בבריאנית, אך יש בה משהו מעניין. אנחנו רוצים תמיד להיות אלה שמצביעים “בעד” שוויון, שקוראים להתייחסות שווה בין כלל האוכלוסיות, ככאלה שמגנים מעמדות, גזעים, עדות- ודמוקרטיה באמת אמורה לתת לכולנו זכות שווה להשפיע. זה לא כל כך פופולרי לשאול, אבל.. האם באמת כולנו ראויים לזכות הזו? אני לא קובעת פה עמדה, אלא רק מעלה את השאלה הזו.

דמוקרטיה לא מתנהלת כי היא הדבר הנכון והטוב ביותר. היא מתנהלת כי היא הרע במיעוטו.

״כי משעה שמספר כלשהו של בני אדם כונן עדה על סמך הסכמתו של כל אחד ואחד מהם, הפכה אותה עדה להיות גוף אחד ולה יכולת לפעול כגוף אחד דבר שהוא בגדר האפשר, רק על פי רצונו והכרעתו של הרוב כי מה שמפעיל עדה כלשהי, אינו אלא הסכמת היחידים הנימנים עליה. והואיל וכל דבר שהוא גוף אחד, הכרח לו לנוע בכיוון אחד, על כן מן ההכרח שיהא הגוף נע באותו כיוון שלשם דוחף אותו הכוח החזק ביותר והוא הסכמת הרוב״.

ג׳ון לוק, המסכת השנייה, על הממשל המדיני.