בחרו מקור מבין המקורות המופיעים בעמוד המקורות וכתבו בתיבה שבתחתיתו את הקטע שנראה לכם רלוונטי לגבי הדילמה שלכם ומדוע.
בחרו מקור מבין המקורות המופיעים בעמוד המקורות וכתבו בתיבה שבתחתיתו את הקטע שנראה לכם רלוונטי לגבי הדילמה שלכם ומדוע.
(צפיה בדעה במקור)
ציפורה כהן
הרמב"ם ,במורה נבוכים ,חלק ג' פרק יב ,מדבר על השגת האלוהות דרך השכל בלבד. הגוף מהווה מגבלה והוא גורם לסבל…
הרמב"ם ,במורה נבוכים ,חלק ג' פרק יב ,מדבר על השגת האלוהות דרך השכל בלבד. הגוף מהווה מגבלה והוא גורם לסבל האנושי. לא ניתן להבין את העולם אלא דרך השכל. באמצעות השגה שכלית ניתן להבין את המציאות הקבועה ולהגיע אל האלוהים במאמץ שכלי גדול. הרמב"ם כותב שהאדם טועה בהיותו גופני ויצרי ובסוף גם מאשים את האלוהים במצבו. הפתרון לסבל הוא בידיעת האלוהים בשכל, זהו סוד האושר,הגעה לאמת.
לדעת הרמב"ם צריך לקרוא את המקרא כמשלים .גם האדם בגן העדן הוא לא היה במקום שנקרא גן עדן, אלא היה במצב תודעתי שכלי כזה שדבק בשכל האלוהי ולכן היה בעונג שכלי גן עדני. ברגע שעבר למצב תודעתי גופני של רצונות וחשקים (אכילה מפרי עץ הדעת כי היה טוב למראה) הוא גורש מגן העדן, דהיינו נפל מהשכל אל ההנאות והתאוות הגופניות שהם מקור לסבלו. הדרך היחידה לפצח את הקוד האלוהי של הקיום הוא רק באמצעות השכל.
(צפיה בדעה במקור)
נעמה מגריל
מתוך על ההגשמה ובתוכה - היחיד והאחריות הדו שיחית, פרק 7, עמ' 197: "חבורה אמיתית וציבור אמיתי לא יתגשמו אלא…
מתוך על ההגשמה ובתוכה - היחיד והאחריות הדו שיחית, פרק 7, עמ' 197: "חבורה אמיתית וציבור אמיתי לא יתגשמו אלא ככל שיתהוו וילכו היחידים ביחידותם, שמתוך קיומם האחראי, יתחדש וילך הציבור".
בובר אומר שלכל יחיד יש אחריות לא רק כלפי עצמו אלא כלפי כל החברה, כל האנושות, כל הקיום. מכך אני מסיקה שהאנושות כולה ואולי היקום כולו תלויים בכל אדם, ברוחניותו, ברצונו וביכולתו לקחת אחריות על עצמו למען הכלל. היחיד הוא חוליה. אבל הוא גם החוליה החזקה וגם החלשה. כל אדם שלא מקיים את האחריות שלו בעצם מנתק את השרשרת האנושית
(צפיה בדעה במקור)
נעמה מגריל
מרטין בובר - הריני מסתכל באילן (מתוך בסוד שיח עמ' 6,7) "יכולני לחוש אותו בחינת תנועה גיד שופע בגזע הדבק…
מרטין בובר - הריני מסתכל באילן (מתוך בסוד שיח עמ' 6,7)
"יכולני לחוש אותו בחינת תנועה
גיד שופע בגזע הדבק ושואף אל על
יכולני לחוש יניקתם של השורשים
נשימת העלים, מגע ומשא בלתי פוסק עם האדמה, עם האוויר
ולחוש את הגידול עצמו שבחביון האפלה"
בקטע זה שבשיר הכל כך מרגש הזה, מתגלמת לדעתי תמצית הרוחניות שבאדם. היכולת להתחבר לעץ, לחוש את גדילתו, יניקת המים, חיבורו לאדמה וכו' מדגישים חיבור רוחני מאוד חזק בין בן אדם ליציר היקום שהוא אחר בהגדרתו. אם נתעלם מהמשך השיר בו העץ הוא בעצם "עצם" ונתמקד בעץ כיצור חי (נושם, יונק, שואף) נוכל לראות את החיבור הרוחני שבין שני "יצורי יקום" שונים במהותם כשני "יצירי יקום" שאינם שונים כלל אחד מהשני. ולא רק שאינם שונים, הם מתאחדים לכדי ישות אחת. היכולת הזו באדם, זו הרוחניות לפי בובר.
(צפיה בדעה במקור)
ציפורה כהן
בובר, בהיותו פילוסוף אקזיסטנציאליסט, הוא מתמקד באדם בעולם הזה. " המקרא גופו אינו דורש למהותו של האל, אלא לדבריו שהוא…
בובר, בהיותו פילוסוף אקזיסטנציאליסט, הוא מתמקד באדם בעולם הזה. " המקרא גופו אינו דורש למהותו של האל, אלא לדבריו שהוא משמיע למין האדם: המציאות שהוא דן בה, היא המציאות של עולם האדם "( הדו- שיח בין אלוהים לאדם במקרא עמוד 248). החיבור לאלוהות אפשרי דרך כתבי הקודש ודרך החיבור של אני-אתה לטבע, לאחר ולאתה-הנצחי שהוא אלוהים. "העליון מדבר אל לבנו בשעות הייחוד של הווייתנו. ואף ניתנה הלשון, שבה אנו יכולים לענות לו: היא שפת מעשינו והתנהגויותינו....טעם יסודי זה לקיומנו למדנו מספר המקרא, וכל שעה שאנו קוראים בו בכוונת-אמת, הבנת עצמנו מתחדשת והולכת בנו ומעמיקה והולכת בנו" (שם עמוד 245).
על האדם להקשיב, לשמוע ,להיענות לפניית האל דרך המקרא והטבע. האלוהים מדבר אל ליבנו, בהתאם למצבנו האינדיבידואלי. התשובה שלנו אליו היא בשפת מעשנו ובהיותנו מוסריים.
"ראינו, שלפי התפיסה המקראית של ההוויה, אלוהים מדבר אל היחיד ואל עם-האדם ומשמיעם את חובתם בעולמם, את המעשה אשר יעשה אותו אדם ואשר יעשה אותו עם" (שם עמוד 247).
ההשפעה של החיבור הזה מתבטאת בקיום האנושי. ההתגלות היא אישית ולא דרך נביא או מתווך, לכל אחד יש את החירות לבחור ולשמוע את האמת ולעשות את הנכון. האחריות היא אישית ולבסוף משפיעה על כל העם ואז גם על עמי העולם. " עיקר דעתו של המקרא היא זיקת הנוכח שבין אלוהים לאדם" (שם עמוד 249).
" הכל, ההווה והמתהווה, הטבע והתולדה, דבר אלוהים הוא בעיקרו, שלשלת של אותות שאין לה סוף, שכל מי שעיניים לו לראות ולב לו להבין יכול לראותם ולהבינם... הטבע בכללו ובכל יסודותיו מגיד משהו, שיש לראותו כהודעת אלוהים את עצמו, שהוא מודיעה על ידי אמצעי לכל מי שמוכן לקבלה" (שם עמוד 249). האלוהים נמצא בכל מה שקורה בחיים עלינו רק לשמוע את הדברים ואז יהיה חיבור של אני- אתה אלוהי זהו המגע ההתגלותי עם האדם בתנאי שהאדם נענה לה. גם בחיבור של אני- אתה אלוהים נוכח ובטח כשיש עזרה הדדית ושותפות חיים בין אנשים- זוהי ההגשמה האלוהית בעולם." החברה בחינת, הגשמת האלוהי בשותפות חיים שבין אדם לחברו... העזרה, עזרת הגומלין בגוף ובנפש, שתומך איש באחיו...עזרה, שהיא נעשית לאמיתו של דבר עבודת הבורא.(דרך הקודש עמוד175)
(צפיה בדעה במקור)
נעם כשר
שאלת מקום הרוחניות בעולמנו במיוחד אצל אנשים שאינם "אמוניים" היא שאלה קשה.לדעתי מוסר הוא ארצי וחסי ונובע מן ערכי החברה…
שאלת מקום הרוחניות בעולמנו במיוחד אצל אנשים שאינם "אמוניים" היא שאלה קשה.לדעתי מוסר הוא ארצי וחסי ונובע מן ערכי החברה בה הוא נהוג. אין ציווי מוסרי אחיד לחברה האנושית מטבעה. לדעתי יש ללמוד מגישת החסידות הדוגלת בעבודה בגשמיות כלומר שאלוהים מצוי בכל .על האדם לחפש בכל מעשה ם כוונה גלוייה וגם סמוייה . הסיפור הבא מדגים לדעתי את הצורך בגישה כזו.
בשבת אחת התארח רבי אברהם יהושע השל מאַפּטָא בעיר יָאס ודרש בפני הקהל. בעיר היו גם קבוצה של חסידי חב"ד. כששמעו את הדרשה של ר' אברהם יהושע השל, לעגו וצחקו עליה. וביום ראשון אף כתבו על גבי החלונות ציטוטים מן הדרשה, בדרך ביזיון.
זמן מה אחר כך, כשבא אל ידידו, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, סיפר לו הרבי את כל אשר עשו לו האנשים הללו.
ר' לוי יצחק קרוב היה אל חסידי חב"ד, ואף היה מחותנו של רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסדה של חב"ד. בשל כך הפנה אליו רבי אברהם יהושע השל את שאלתו: "מדוע לעגו לי? וכי מה אמרתי בדרשה שגרם לכזאת בושה?"
אמר לו ר' לוי יצחק מברדיטשוב:
"דע לך שבכל דור ודור יש מי שתוהה על דרכו של הצדיק, ואפילו על אודות משה נאמר כי היו שהתנגדו לו וריננו עליו."
אחר כך אמר:
"אבל דבר נוסף יש כאן. הלוא יש שתי דרכים לעבוד בהן את הבורא. דרך אחת – קיום התורה, התפילה והמצוות. אבל ישנה גם דרך שנייה, ובה אתה הולך. אתה עובד את הקדוש ברוך הוא גם בשעת האכילה, השתייה ושאר תענוגות העולם. כמו יוסף אתה, שעליו נאמר שהיה מתקשט ומסלסל בשערו. ומכיוון שרוב בני האדם נכשלים בתאוות העולם הזה, אנשים היודעים כמותך כיצד לעבוד את הקדוש ברוך הוא בדברים אלו, מסייעים לכל הנכשלים, ומעלים אותם אל צד הקדושה.
ואולם, אנשים כמותך – דרכם סודית ונסתרת. הם שייכים אל 'עלמא דאיתכסיא' – העולם המכוסה והנסתר. אנשים כמותך – סודות העולם פתוחים בפניהם, אך הציבור אינו יודע זאת ומלגלג על דרכם. עליך לזכור כי דומה אתה לאמנו לאה, ולא לרחל אמנו. לאה שנואה הייתה, ודרכה נסתרת מעין רואים. ואף על פי כן – רוב שבטי ישראל יצאו ממנה."
ברוחניות אני מוצא את היסוד הנסתר שהוא לעיתים אף אישי אצל כל אדם ואדם.
(צפיה בדעה במקור)
