The Edited Issue

• Editor

  אנא תארו את הדילמה והבעייתיות הגלומה בה

  אנא תארו את הדילמה והבעייתיות הגלומה בה

  (צפיה בדעה במקור)

• Editor

  תארו את הפתרון , כיצד הוא ענה על הדילמה ומדוע הוא בובריאני תארו את הפתרון , כיצד הוא ענה על הדילמה ומדוע הוא בובריאני (צפיה בדעה במקור)

• Editor

  תארו פתרון חלופי כיצד הוא עונה על הדילמה ומדוע איננו בובריאני

  תארו פתרון חלופי כיצד הוא עונה על הדילמה ומדוע איננו בובריאני

  (צפיה בדעה במקור)

• Editor

  הציעו תמונה /סרטון וידיאו שמשקף את הדילמה שבחרתם

  הציעו תמונה /סרטון וידיאו שמשקף את הדילמה שבחרתם

  (צפיה בדעה במקור)

• Editor

  טקסטים קשורים טקסטים קשורים (צפיה בדעה במקור)

• Editor

  בחרו מקור מבין המקורות המופיעים בעמוד המקורות וכתבו בתיבה שבתחתיתו את הקטע שנראה לכם רלוונטי לגבי הדילמה שלכם ומדוע. בחרו מקור מבין המקורות המופיעים בעמוד המקורות וכתבו בתיבה שבתחתיתו את הקטע שנראה לכם רלוונטי לגבי הדילמה שלכם ומדוע. (צפיה בדעה במקור)

• נועה אביעד

  המאמר הזה מתאים לשאלת הוראת מגדל בבל. כיוון שמעניק קריאה רלוונטית של הסיפור. בובר טוען שהמדינה כאורגניזם יכולה לפעול ולתפקד… המאמר הזה מתאים לשאלת הוראת מגדל בבל. כיוון שמעניק קריאה רלוונטית של הסיפור. בובר טוען שהמדינה כאורגניזם יכולה לפעול ולתפקד טוב מאד, אולם לא בהכרח תמלא את הצורך של האדם בחברותא. "עלינו להחזיר לכולם את מירוץ הדם. את הכוח החיוני ואת המציאות המלאה: עלינו לשחרר את החיים האמיתיים בין אדם לחברו. החברה כיום היא אורגניזם שתאיו הולכים ונובלים, עובדה מעולם הרוחין, שפעולתו הנאמנה של מנגנון מחפה עליה, מנגנון המעמיד פנים של אורגניזם, היא המדינה. מנגנון זה אפשר להביאו לסדר עבודה יעיל בתכלית השלמות, אפשר להתקין את מערכת תנועותיו כמערכת בעלי החי לכל תגיה. ואף על פי כן יכלו התאים עד תומם. רק מבפנים על ידי החיאת רקמתם של התאים, תבוא רפואה והתחדשות. העדה על כל צורותיה צריך שתתמלא במציאות חדשה. מציאות של יחסים ישירים יותר טהורים יותר צודקים יותר בין אדם לחברו". החברה במגדל בבל, כמו המדינה עליה כותב בובר, היתה מנגנון יעיל שהצליח להקים את המגדל הגבוה. אולם, חברה המאחדת את כולם תחתיה היא גם אורגניזם הנרקב מבפנים, היות ולא מאפשר את השוני בין האנשים ואת הזיקה שלהם כלפי עצמם ואחד כלפי השני. זוהי קריאה של מעשה האלוהים בבלבול השפות כקריאה לבני האדם לעורר את הפנימיות שלהם, ובכך לעורר את האורגניזם החברתי. החברה צריכה לאפשר חברותא אמיתית בין בני האדם. (צפיה בדעה במקור)

• נועה אביעד

  השיר "המקום שבו אני צודקים" מדבר על הרצון להשליט את הצדק האישי ועל העבדות להיות צודקים. אנשי בבל הכירו אמת… השיר "המקום שבו אני צודקים" מדבר על הרצון להשליט את הצדק האישי ועל העבדות להיות צודקים. אנשי בבל הכירו אמת אחת - שפה אחת, מכאן שלא היה מקום למחלוקת, ולא היה מקום לספקות.  זה נתן להם כוח לבנות את מגדל בבל, אל המגדל לא היה חזק דיו לחילוקי הדעות שנוצרו כאשר אלוהים הלל את שפתם. על פי השיר, לא תינתן צמיחה במקום שבו יש דיקטטורה של אמת אחת. הבית ייחרב. הספקות יוצרות אויר באדמה, אויר המאפשר צמיחה. הציוויליזציה שאלוהים מבקש עבור בני האדם, מחייבת אותם להכיר השונות האחד של השני ולתת מרחב צמיחה אחד לשני.   (צפיה בדעה במקור)

• נועה אביעד

  השבח המחלוקת מתקשר לשירו של יהודה עמיחי "המקומות בהם אנו צודקים". יש ממש אזכור של המשל בשיר. האדמה התחוחה מאפשרת… השבח המחלוקת מתקשר לשירו של יהודה עמיחי "המקומות בהם אנו צודקים". יש ממש אזכור של המשל בשיר. האדמה התחוחה מאפשרת צמיחה. אדמה שאין בה אויר, חונקת את הצמח והוא ימות. חברה של אחידות מוחלטת, גם אם יכולה ליצור מגדלים מונומנטליים מוחקת את הפרט, הופכת אותו לפונקציה בתוך המרקם האחיד. ולא מאפשרת לו צמיחה. (צפיה בדעה במקור)

• נעם כשר

  הרב יהודה עמיטל ז"ל ראה בסיפור אותו הבאתם שניות:"מדרשי חז”ל חושפים פן כפול במעשיהם של בני דור הפלגה. מחד גיסא… הרב יהודה עמיטל ז"ל ראה בסיפור אותו הבאתם שניות:"מדרשי חז”ל חושפים פן כפול במעשיהם של בני דור הפלגה. מחד גיסא מרידה בקב”ה, ומאידך גיסא ניסיון להתקרב אליו, על ידי בניית מגדל שראשו יגיע עד לשמים. בשעה שהאדם מרגיש מרוחק מבוראו, נופלת עליו הרגשה של בדידות, ומתוכה נולדים פחדים שונים ומשונים. לא כן האדם המקיים זיקה לבוראו, שאפילו הולך הוא בגיא צלמוות – אין הוא ירא, “כי ה’ עמדו”. הרצון להימלט מבדידות נוראה זו, הוא שהביא את בני דור המבול לבנות עיר, ומגדל וראשו בשמים, “פן נפוץ על פני כל הארץ”. בני דור המבול טעו וחשבו כי מקומו של הבורא – בשמיים הוא. “לא כל הימנו שיבור לו את העליונים”. הם לא השכילו להבין כי מקומו של הקב”ה הוא בכל אתר ואתר, “ולית אתר דפנוי מיניה”. “אם ישאלך אדם היכן אלהיך”, אמרו חז”ל, “אמור לו: בכרך גדול שברומי”. פירש רבי נחמן מברסלב: אדם שהגיע לדיוטא התחתונה, לשפל המדרגה, עד כדי כך שאומר הוא לך מתוך מבוכתו ותעייתו בדרכי החיים: “היכן הוא אלוהיך?”, אף אתה אמור לו כהלכה: “בכרך גדול שברומי”. הקב”ה נמצא לידך, בכרך הסואן. אינך צריך לקפוץ השמימה, ולהשיג השגות גבוהות. גם כאן, בדיוטא תחתונה זו, בשאון העיר הגדולה, יכול אתה – לו רק תרצה – למצוא את אלוהיך. “מבשרי אחזה אלו-ה”. הדבר אינו תלוי אלא בך. “כי קרוב אליך הדבר מאד”, אם רק תרצה, “בפיך ובלבבך לעשותו”.  ואכן אחת הסכנות הגדולות האורבות לאדם בעיר הגדולה היא בדידות קיומית בתוך ההמון. לשם כך דווקא בעולם המודרני שבו לכאורה כל הארץ שפה אחת שפת הרשת . הבדידות אורבת לנו. ואולי דווקא באמצעות קיום הזיקות האנושיות של האני -אתה וקיום שיחה כהוויתה, דברים הנמצאים בדיוטא התחתונה בלשונו של הברסלבר,יוכל האדם להתגבר על בדידותו. (צפיה בדעה במקור)