ואפילו יהיה ההמון גדול ככל שיהיה , הרי אם יהיו פעולותיהם מכוונות על פי שיפוטם האישי ואיווייהם האישיים , לא יוכלו לצפות בכך למגן ולחסות , לא מפני אויב משותף ולא מפני פגיעות הדדיות . כי מתוך שמתפלגים הם בסברותיהם באשר לשימוש הטוב כיותר בעוצמתם ובאשר ליישומו , אין הם עוזרים זה לזה אלא מפריעים זה לזה , וממעיטים את עוצמתם מחמת התנגדות הדדית לכלום . וכך לא די שהם משתעבדים על נקלה למעטים המסכימים ביניהם , אלא שגם באין אויב משותף הם נלחמים זה בזה לשם האינטרסים המסוימים שלהם . שהרי לו יכולנו להניח את הסכמתם של המון גדול של בני אדם לשמור על הצדק ולשמור את שאר חוקי הטבע באין כוח כללי המירא את כולם , יכולים היינו גם להניח שהמין האנושי כולו יעשה כך , ואז לא היו – וגם לא היה צורך שיהיו – ממשל מדינתי או מדינה כלל , כי היה אז שלום בלי שעבוד ‘ …

…הדרך היחידה להקים כוח כללי כזה , שאכן מסוגל יהיה להגן עליהם מפלישת נכרים ומפגיעה הדדית , ובכך לתת להם מידה כזו של ביטחון שתאפשר להם לכלכל את נפשם בחריצותם ובתנובת האדמה , ולחיות בסיפוק , היא שיאצילו את כל כוחם ועוצמתם לאדם אחד , או לאסיפה אחת של אנשים , שעל ידי רוב קולות תוכל לצמצם את כל רצונותיהם לרצון אחד . וזהו כאילו אמרנו שימנו אדם אחד , או אסיפה של אנשים , שיהיו נושאי אישיותם ; וכל אחד מהם הריהו בעליו , ויכיר שהוא עצמו היוזם , של כל אשר יפעל אותו נושא אישיותם זה , או יגרום שיבוא לכדי פעולה , באותם דברים הנוגעים לשלום הכלל וביטחונו . ובכך יכניעו – כל אחד – את רצונותיהם לרצון שלו , ואת שיפוטיהם לשיפוטו . לא הסכמה או הרמוניה היא זו , אלא ממש אחדות של כולם באותו איש אחד עצמו , הנעשית על ידי הברית של כל אדם עם כל אדם , בדרך זו שכאילו היה כל אדם אומר לכל אדם : “אני מוותר על זכותי למשול בעצמי , ונותן סמכות לאדם הזה , או לאסיפת אנשים זו , בתנאי זה שגם אתה תוותר להם על זכותך , ותסמיך את כל פעולותיהם בדרך דומה . ”
מחבר/ים: תומס הובס
שם הספר: לויתן
מקום ההוצאה: ירושלים
שם ההוצאה: הוצאת שלם
שנת ההוצאה: התש”ע – 2009
עמוד: 118-120